תרגילים ליושבי המקלטים 
להרגיש טוב במקלט? זו בכלל הצעה לגיטימית? מן העורף האמיתי, בבטחון (היחסי, כי מי יודע באמת מה יביא אתו הרגע הבא?) של חדר העבודה שלי, אינני בטוחה שזו לא חוצפה להציע לכם, יושבי המקלטים, דרכים להרגיש טוב יותר.

תרגילים ליושבי המקלטים 

 

להרגיש טוב במקלט? זו בכלל הצעה לגיטימית?

מן העורף האמיתי, בבטחון (היחסי, כי מי יודע באמת מה יביא אתו הרגע הבא?) של חדר העבודה שלי, אינני בטוחה שזו לא חוצפה להציע לכם, יושבי המקלטים, דרכים להרגיש טוב יותר.

 

זה לא בא כדי למחוק את מה שעובר עליכם. ולא להשכיח. זה מגיע מתוך כבוד לחויה שאתם עוברים שם, וכן, גם חוסר האונים כאן. זה לא בא כדי לשנות או להכחיש את המציאות שלכם שם, או להטביע אותה באור ואהבה חסרי פשר, אלא לאפשר לכם לחוות את אותה המציאות באופן מלא. האם בתוך כל החויה הרעה שמתרחשת, יכולים להיות גם רגעים טובים של הרגשה טובה את עצמכם, כל אחד את הגוף שלו.

אולי זו חוצפה מצדי להציע, זו ודאי זכותכם לקבל...

 

אז למי שרוצה:

להרגיש יותר טוב בתוך הגוף יכול כל אחד ללמוד.

לא תמיד יש במקלט את המרחב לכך, ומצד שני, יש גם הרבה רגעים בהם הילדים ישנים ויש זמן וחויה של שעמום מתעוררת. אם חויית השעמום פוגשת גם רצון לזוז ולהרגיש את עצמכם, הנה מה שאפשר לעשות כדי להרגיש קצת יותר טוב בתוך הגוף שלכם:

 

אזהרות: התרגילים הבאים מיועדים לאנשים בריאים. בכל מקרה של ספק נא להתיעץ עם רופא, ובכל מקרה אינם מומלצים לחולי לב, בעלי לחץ דם גבוה, ונשים בהריון.

 

פתיחת הנשימה
 

הנשימה שלנו הופכת רדודה במיוחד במצבי מתח ופחד. כביכול השטחה זו ונעילה של שרירי הנשימה שומרת עלינו, כי אנחנו מרגישים פחות, אבל היא מגבילה גם את יכולתנו גם להרגיש... טוב.

2 טכניקות בסיסיות ביותר לפתיחת הנשימה:

  1. פיהוק: כשמגיע פיהוק (והוא ממילא מגיע מדי פעם), נרכב עליו כמו גל בים, נפתח את הלוע ואת הפה עד הסוף, נאפשר לאויר לשטוף את מיתרי הקול בדרכו פנימה וגם החוצה, נאפשר לכל הפנים לפהק. ואם אפשר, אז לכל הגוף. לא פעם פיהוק עמוק באמת פותח בסדרת פיהוקים. זה בסדר. זה אומר שמשהו משתחרר  לרגע. רווח נקי.
  2. שיעול: תרגיל זה דומה לקפהלהבהטי של היוגה. נשאף אויר אל הבטן ונוציא אותו בדרך של שיעול עדין, כך שהסרעפת עובדת, ועל ידי כווצים שלה היא דוחפת את האויר החוצה במנות קטנות. 

 

בכל מקרה אני ממליצה לא להגזים. נפהק כשהפיהוק מגיע. נשתעל במשך דקה או שתיים, לא יותר. בעדינות. חלק מן הסגירה הגופנית שומרת עלינו, כמעין רצועת בטחון. לא נפרוץ אותה אלא נתיחס אליה בכבוד ולכל היותר ננקוש על דלתה בעדינות, בתשומת לב. אנחנו לא רוצים למוטט אותה...

 

 

 

 

פתיחת ההרגשה
 

בנוסף לאזהרות הקודמות, לא מומלץ לבעלי בעיות ברכיים.

תרגיל זה דוקא מומלץ עם ילדים, שהופכים אותו ממטלה להזדמנות לחגיגה. עומדים במעגל. אם יש יותר מ-10 איש ויש מקום בחדר, אפשר להחזיק ידיים. אם פחות מכך או פחות מקום, יוצרים מעגל. ומתחילים לבעוט קדימה, בכל פעם ברגל אחת. כל אחד מחברי המעגל סופר עד 10. אפשר בשפות שונות, אפשר לאחור, אפשר בכל דרך שהיא שתעלה חיוך (וצחוק בכלל נהדר, כי כמו שיעול, גם הוא פותח את הנשימה ואת הסרעפת...). בינתיים אנחנו קופצים כמה עשרות פעמים ומשחררים את הרגליים ואת האגן.

 

בגלל ההבדל בכושר, יש שמתעייפים לפני האחרים. אפשר לקחת את זה למקום של כשלון, או בושה וכו, או לראות איך גם במצב כזה של חולשה, עדיין יש גם לי מקום במעגל.. מומלץ להישאר במעגל, גם פיסית וגם בהרגשה, ולהניע את הברכיים בקצב הספירה. אם זה מרגיש שוב אפשרי, אפשר להצטרף שוב לכמה קפיצות. ושוב לנוח עם הקבוצה, ושוב לקפוץ...

לאחר שכולם גמרו לספור בתורם, כל אחד עומד ועובר לתרגיל הבא:

 

נשימה
 

עומדים עם ברכיים רכות, ומביטים לעבר כפות הרגליים. נפשק ונכווץ את האצבעות של כפות הרגלים (תרגיל מפתיע למבוגרים שבינינו, וקלי קלות לצעירים...).

נשים לב לנשימה שלנו שלאט לאט חוזרת לקצב רגיל, נניח יד על הבטן ויד על הגב, ובקצב הנשימה ננוע באופן הבא: בשאיפה נדחוף את העקב אל הרצפה וניישר את הברכיים כמה שאפשר, ובנשיפה נרפה. בשאיפה ניישר את הרגליים (כמה שהן נותנות, לא בכוח!), ובנשיפה נעזוב ונרכך את הברכיים והרגליים.

אחרי כמה רגעים הרגליים יתחילו לרעוד. זה יכול להרגיש מוזר בתחילה, אבל אחרי כמה רגעים נוספים זה יכול להיות נעים ממש. לעתים, אם אנחנו מאפשרים, הרעד מתפשט אל האגן ומרעיד גם אותו. לרעד זה השפעה עמוקה על ההחזקות שלנו שקשורות עם פחד, עם גבורה, עם כעס, עם חלק ניכר מן הרגשות שמתעוררים ונדחקים הצידה במצב של מלחמה.

 

אחרי שזה מרגיש מספיק, אני ממליצה לשתות כוס מים לאט, ולשכב על הגב, עם רגלים כפופות, ולנוח.

 

תנו לחיות בשקט
 

אנחנו נבדלים אחד מן השני לא רק במידת החרדה, השעמום והענין שלנו במקלטים, אלא גם במבנה הגוף שלנו. התרגילים הללו יכולים להיות אתגר רציני לבעלי האמביציה שבינינו: לפעול מתוך כבוד למגבלות הגוף, מבלי להתייאש, מבלי לוותר רק כי מי שאתנו יכול להגיע יותר, זה לא עסק פשוט. זה ישר מפגיש אותנו עם המגבלה שלנו, עם הגאווה שלנו, אם תרצו, אם הרצון שלנו לעשות הכי טוב, להיות טובים וכו' וכו'. את המפגש הזה אפשר לנצל כדי לנשום אל תוך האנושיות שלנו, לנשום אל תוך האמביציה שלנו, בלי להזדהות אתה, פשוט להיות אתה, לתת לה להיות, מבלי לנהל אותנו, נתבונן בה ואולי לאט לאט היא תסכים להרפות קצת מאתנו...

כי גם בקונפליקט פנימי, מה אנחנו בסך הכל רוצים? אותם חלקים פנימיים שלנו שאנחנו נלחמים בהם, אותם רגשות כמו קנאה, ופחד ושנאה ואמביציה וכו', או שנילחם בהם והם ישיבו לנו מלחמה שערה, או שנכבד אותם, והם יוכלו לאט לאט להירגע. וכשהם נרגעים, ממש כמונו, הם הרבה יותר נחמדים לכולם. לא רק אנחנו מבקשים: תנו לחיות בשקט.

 

 
 
 
 
 
המאמר פורסם לראשונה באתר מהות החיים הישן

 

 
על קטיושות ופחד ודברים אחרים
לעשות שלום
 
Created by XNET | eastbell עיצוב ותכנון
כל הזכויות שמורות לפעימה 2017