גוף-תנועה-תודעה / אביב טטרסקי
הרצאה שנתן אביב טטרסקי, מטפל בשיאצו ומורה לתנועה וסיישין קיטאידו, שעוסקת בהיבט אחר של עבודת גוף, שאיננה טיפול פסיכותרפויטי, אך קרובה לגישת העבודה שלנו. אביב מקים בימים אלה תכנית של לימוד מודעות בתנועה, דרך חקר הקשר שבין הגוף והנפש. פרטים על התכנית ויום פתוח אפשר למצוא בסוף המאמר.

 גוף-תנועה-תודעה / אביב טטרסקי

 

הכותרת של המפגש עלולה להישמע קצת מפתיעה. התודעה נחשבת לנחלתן של דיסיפלינות דוגמת דת, פילוסופיה, פסיכולוגיה ואמנות. אפילו במזרח, שם נחשב הקשר בין הגוף והנפש למובן מאליו, הכלי העיקרי לחקירה עצמית הוא פעולה מנטאלית – מדיטציה.
אני רוצה להקריא שני סיפורי זן:

נזיר זן חצה גשר שעבר מעל נהר גועש. מולו באו שלושה נזירים בודהיסטים (מזרם אחר). הם נפגשו באמצע הגשר. אחד מהשלושה שאל את נזיר הזן, "כמה עמוק הוא נהר הזן?". השיב הנזיר, "מצא בעצמך" והתנפל עליו להשליכו לנהר.

בדרשה שנשא רינזאי לפני הנזירים הוא אמר: "בתוך גוש בשר אדום זה שוכן אדם אמיתי ללא תואר. הוא בא ויוצא דרך פתחי החושים. אם טרם נוכחתם בו, הביטו הביטו!" אחד הנזירים נעמד ושאל "אדם אמיתי ללא תואר זה, מי הוא?". רינזאי ירד ממושבו, אחז בנזיר ודרש "דבר, דבר". הנזיר היסס. רינזאי שחרר את אחיזתו, הפטיר "אדם אמיתי ללא תואר! איזה גוש חרא חסר ערך הוא" והלך לחדרו.

סיפורים אלו, מעבר לכך שהם מבטאים את הפראות שבזן, מבטאים גם את העובדה שכאשר הגוף שלנו מעורב הדברים הופכים אמיתיים יותר, מטלטלים יותר. ייתכן שלדמויות המופיעות בסיפורים אלו היו כל מיני תובנות שהם ידעו לנסח באופן יפה. אבל כשנגעו בגוף שלהם הם פגשו משהו עמוק ואמיתי.
אני רוצה לבקש מכן עכשיו לשאול את השאלה "מי אני?". לשאול את השאלה הזו לא רק במחשבה אלא דרך הגוף. נסו לזהות, גופנית את התחושה של "אני נמצאת כאן, עכשיו". מה זו התחושה הזו? מצד אחד החוויה של "אני קיימת" כמעט מובנת מאליה. מצד שני מאוד קשה לשים עליה אצבע. אבל כשקורה לי משהו, מיד מתבהרת ומתחדדת חוויית האני: נגעו בי, הסתכלו עלי, שמעתי משהו, נבהלתי, התאהבתי... מה משותף לחוויות הללו? נגעו בי, הכעיסו אותי, התאהבתי? בכולן יש המפגש בין אני ללא-אני. בדאו דה צ'ינג כתוב "הכל יודעים את יופי היפה ומתוך זה את הכעור...". פעמים רבות גם את עצמנו אנו יודעים מתוך התייחסות למה שהוא לא אנחנו.
החוויה של האני היא חוויה של אובייקט וסובייקט. שימו לב שמדובר כאן בשניים: אחד האני, שני הלא-אני. יש כאן שתי נקודות מפתח: חווית האני היא בלתי נפרדת מחווית האחר, הלא-אני. אנו קולטים או פוגשים את האני בשמיעה, ראיה, מגע וכו' – כל זה קורה בעצם בזכות הגוף. הנקודה השניה היא שלמפגש עם מה שאינו אני מתלווה תגובה מנטלית, רגשית או גופנית ודרך התגובה הזו אני מרגיש את עצמי. דרך התגובה הזו אני מקבל בעצם, אישוש לקיומי. התגובה היא של התודעה וכך אנו פוגשים את החיבור בין גוף לרוח: דרך הגוף מגיע גירוי והתודעה מגיבה אליו. פעמים רבות, מבטאת התודעה את התגובה הזו דרך הגוף. לכן בעזרת עבודה עם הגוף אנו יכולים לבדוק כיצד האני מגיב למפגש עם הלא-אני.למשל בעבודת זוגות.
מילת המפתח כאן היא תגובה. בתגובה שלנו להתרחשות כלשהי אנו יכולים, להתנגד לה, להעצים אותה או סתם להיתקע. לפעמים התגובה שמתרחשת בתוך הראש שלנו יכולה להאפיל על המציאות שקורית בפועל.
הדבר הראשון אולי שעבודה עם הגוף מאפשרת לנו הוא להיות יותר נוכחים בגוף שלנו, להרפות מיצירת העולם הדימיוני הפנימי שלנו. איכשהו האנרגיה שלנו תמיד נשאבת אל החלק המנטאלי. דרך נשימה, עמידה, תנועה, שכיבה וכו' אנו מניחים לחלק הזה ונמצאים עם החיים שלנו.
אני מניח שחלקכן חוויתן מצב בו התנועה סוחפת אתכן והדיבור הפנימי פוסק. זו חוויה קסומה ונפלאה. רוב הזמן כן מתקיים בתוכנו איזשהו דיבור פנימי: זזים, קופצים, שולחים ידיים ורגלים לכל מיני כיוונים ותוך כדי כך חולפות בראש מיני מחשבות.
יש אולי שלושה סוגים של מחשבות:
- שיר שרץ בראש, חביתה שאכלתי, סרט שאני רוצה לראות וכו'. שלל מחשבות שאין להן קשר ברור לתנועה שאני נע עכשיו.
- להזיז את הרגל ימינה, להיזהר לקראת הקפיצה הזו. כל מיני הנחיות שאנו נותנים לעצמנו ושלכאורה מסייעות לנו בתנועה שאנו מבצעים.
- איזה יופי איך שעשיתי את זה, אני לא אוהב לרקוד ככה, שימשיך, שיגמר. שיפוטיות כלפי מה שקורה.

מי היינו ללא שלל המחשבות הללו. מה יש בכן כעת פרט למחשבות משלושת הסוגים הללו?
אתן עוסקות בתנועה ויש לכן נגישות לחלקים הלא מנטאליים שלכן. אני רוצה שנשתמש ביכולת הזו שלכן, על מנת להשתחרר מעט משלל המחשבות החולפות בתוכנו ועל מנת להיווכח עד כמה עשירים הם החלקים הלא מנטאליים שלנו.  תוך כדי אולי גם נראה כיצד האירועים הגופניים מגרים את התודעה ובאיזה אופן היא מתערבת באירועים אלו או מסכימה להניח להם להיות.

התחלקו בבקשה לזוגות. נתחיל מעבודה אישית, לא בזוגות, אבל דעו מי בת הזוג שלכן. אחת מכן תהיה א' והשניה ב'.
ביחרו תנוחה נוחה. בעמידה או בישיבה. הפנו את תשומת הלב לנשימה... שימו לב כיצד הגוף מתרחב עם השאיפה ומרפה עם הנשיפה. בעדינות נסו להגדיל מעט את ההתרחבות וההרפיה הללו. ממש בעדינות, כמו גל שאתן רוכבות עליו, עם מינימום עשיה. בסבלנות וללא מאמץ המשיכו להגדיל את ההתרחבות וההרפיה. כוונו את תנועת הגוף כך שההתרחבות היא פתיחה של חלק הגוף הקדמי ובהרפיה אתן מתקפלות קדימה... המשיכו זאת ובחנו את היחסים שלכן עם התנועה. התנועה היא כעת סוג של "לא-אני" עבורנו. עד כמה אתן עושות אותה ועד כמה אתן מצטרפות אליה? מה היא התחושה של "לעשות" את התנועה? מה היא התחושה של להצטרף לתנועה? תהו על כך בבקשה. הרי ברור שאתן עושות את התנועה, היא לא קורית מאליה. ובכל זאת, התחלתן מתנועה של נשימה שקורית מאליה. אם הצלחתן לעמוד בהנחייה שלי אז נתתן לתנועה לגדול תוך שאתן מצטרפות אליה (לא עושות אותה) עד שהיא הגיעה לצורה הנוכחית שלה...
כיצד נעשה המעבר מהיפתחות הגוף לסגירתו? כיצד נעשה המעבר מהיסגרות הגוף לפתיחתו? איך אתן יודעות מתי לעשות את המעבר? נסו לא לעשות את המעברים הללו. הגוף מעצמו יודע מתי נגמרת שאיפה ונשיפה מתחילה. מתי נשיפה נגמרת ושאיפה מתחילה. תנו לגוף להיסגר כמה שירצה. מתוך ההיסגרות תופיע ההיפתחות. הניחו לגוף להיפתח כמה שירצה. מתוך הפתיחה תופיע ההיסגרות. התנועה היא סוג של לא-אני. המעבר מהיפתחות להיסגרות הוא סוג של לא-אני. תנו להם להיות, סמכו שאתן יכולות להיות מובלות על ידם...
בהדרגה תחדל בת זוג א' מהתנועה שלה ותתחיל להתבונן ב-ב' מתנוענעת...כיצד אתן מתבוננות, אלו מחשבות מופיעות בכן כתגובה לא' – א' היא "לא-אני" עבורכן. האם המחשבות הללו הכרחיות? מה התחושה שמגיעה אליכן מ-ב'?... א' תתחיל להפעיל את ב'. נעשה זאת באופן מסויים מאוד: א' תשלח את היד שלה ותצטרף אל הגל של ב'.


לא בדיוק התרגיל המתואר כאן אבל כן דוגמא נפלאה איך אפשר לגעת בלב דרך הגוף

 אם ב' נסגרת - א' תעזור לה להיסגר. אם ב' נפתחת - א' תעזור לה להיפתח. חשוב שא' לא תפעיל את ב' כל הזמן. בין נגיעה לנגיעה השאירו רווח זמן... מה קורה בכן עכשיו? מה קורה ברגע המפגש? אני נוגעת בלא-אני, אני ננגעת על ידי לא-אני – אילו תגובות קורות בי מתוך כך? מהיכן עולות התגובות הללו? המשיכו ושימו לב לתגובה שלכן לרגע המפגש. שימו לב לתחושה בעת שאתן נעות יחד ובעת שכל אחת נמצאת לעצמה...
א' יכולה להניח לב' ולאט לאט למצוא מחדש את הגל שלה של היפתחות והיסגרות. ב' תיתן לגל שלה לדעוך. אין מה למהר. כיצד תתנו לגל שלכן להירגע ולהיגמר בלי לקטוע אותו?... ב' בתנועה וא' פונה להתבונן בה...


 
תכנית תבונת הגוף
 

 
השמנה כהגנה ששומרת עלינו?
קבוצת תירגול באנליזה ביואנרגטית
טיפול גוף נפש - אנליזה ביואנרגטית
תרופות: לקחת או לא לקחת? צילום / נעה סמו
 
Created by XNET | eastbell עיצוב ותכנון
כל הזכויות שמורות לפעימה 2017